מומבאי (בומביי) MUMBAY
כתב וצילם: יגאל צור
מומבאי או בומביי (בשמה הקודם), היא עיר דינמית של גורדי שחקים, אולפני קולנוע, בתי חרושת, מרכז העסקים של הודו, היא חלון אחד לעתידה של הגדולה בדמוקרטיות.
זו גם עיר של חסרי בית, מובטלים ומבקשי עתיד הזורמים אליה מהכפרים בקצב של אלפי משפחות חדשות ביום. רובם ישנים על המדרכות, אפילו אם במשך היום הם עובדים כפקידי ממשלה. הצפיפות הצמיחה עיר של מבני קרטון, פח ויריעות יוטה בסמוך למבני הבטון והזכוכית המודרניים.
מומבאי בנויה על שבעה איים. הדייגים ששכנו בהם כינו את המקום מומבי או בומבאים, מילים הנגזרות משם האלה השומרת: מומבה איי, או אמא מומבה.
חברת הודו המזרחית הבריטית הניחה את היסודות לעיר של היום. אולם רק באמצע המאה ה-19 הואצה ההתפתחות עם סלילת פסי הרכבת והקמת טחנות הטקסטיל הראשונות. המשבר בשוק הכותנה העולמי, בעקבות מלחמת האזרחים בארה"ב, סייע לשגשוג המהיר של בומביי. עד היום אפשר לראות את הבנינים הוויקטוריאניים כבדי המראה, עדות לעושרה של העיר.
במומבאי וסביבותיה ישבו יהודים, בני ישראל, מזה אלפיים שנה וכיום יש גם קהילה גדולה של יהודים "לבנים", יוצאי עיראק ברובם.
ויזה:
יש צורך בויזה להודו. מקבלים בשגרירות הודו. תקפה ל – 30 יום. ניתן לקבל לכניסה אחת ויותר. יש לציין מראש..
מתי לנסוע:
העונה האידאלית היא מתום המונסון לערך באוקטובר ועד סוף אפריל – תחילת מאי. לאחר מכן מתחילה העונה החמה שהיא מעיקה ולוהטת ולאחריה באים גשמי המונסון שאז עדיין חם אבל גם לח. החורף יכול להיות בדלהי קר, כמה מעלות מעל לאפס, במיוחד בערבים ובלילות.
כסף:
הכסף הוא רופיה המתחלק למאה פייסה. ההודים אוהבים שטרות נקיים ולא קרועים ותמיד כדאי להחזיק בכיס שטרות קטנים של רופיה וחמש רופיות וכן מטבעות, בעיקר כדי לשלם עבור שמירת נעליים, בקשישים קטנים וכדומה.
לראש הדף
ביטחון, חששות ותהיות:
- הודו היא אחת הארצות הבטוחות ביותר לתייר או לתיירת(!) הבודדים.
- לפי אזהרותיהם של מקומיים הארץ שורצת גנבים, אבל זה מוגזם מאוד.
- הודו ידועה כארץ הבקשיש, ואין מה לעשות הוא לפעמים מקל על החיים ולפעמים הוא פשוט מונע נדנוד אבל הסכומים הם נמוכים.
- האנשים ברחוב אדיבים ומסבירי פנים בדרך כלל, אבל לא תמיד אפשר לסמוך על המידע שהם מספקים ברצון. מוטב לסמוך על הספרות.
- הודו היא ארץ ענייה, ושכיחים בה מראות עוני מדכא. אין מרשם לתגובה מתאימה. דומה שאין שום דרך נאותה להתייחסות מוסרית כללית, אבל לנוסע יש הרבה הזדמנויות לקשרים אישיים, שיש בהם כדי לערער את דעותיו הקדומות, אם רק ילמד להשתחרר מהנטייה להכללה.
בריאות וטיפוח הגוף:
להודו יצא שם של מקום קשה לבריאות. הרוב הגדול של הבעיות נגרם עקב חסכנות יתר, אם בלינה ואם באוכל. אפשר לישון בעד חמישה דולר, אבל אולי כדאי להוציא עשרה, כדי להבטיח היגיינה מינימלית: יש הרבה חרקים משונים. זיהומי מזון ושתייה נפוצים מאוד בין מטיילים צעירים. השיטה הפשוטה להימנע מהם היא לאכול רק במקומות שהודים "מסודרים" אוכלים בהם, אם במסעדות ואם בדוכני רחוב. יש גם בעיות של עשירים: האוכל ההודי הצפוני עשיר מאוד בכולסטרול, והמחיר הזול יחסית מפתה להרבות בו. במקומות קטנים ממש, מסתפקים הזהירים יותר ב"טהאלי". בננות, תפוחי עץ, בוטנים וביסקוויטים, שאפשר להשיג בכל מקום. בדרך כלל אין בעיות עם אוכל מבושל, אבל מומלץ לא לאכול פירות רכים כעגבניות, אפרסקים וכדומה, או ירקות עלים.
תספורת ותגלחת: כדאי מאוד לנסות. כולל מסאז' ראש. אפשר ברחוב, אפשר גם בסלון. בכל מקום השירות מסור.
ניקוי אוזניים: מנקי האוזניים, המהווים תת-קאסטה מיוחדת, ניכרים בחוטר הדק שהם נושאים מאחורי האוזן, כמו עיפרון של נגר. למתקדמים שביניהם יש מראה על המצח להטיית קרני השמש אל אוזן הלקוח. לא ניסינו.
מסאז': זה לא תאילנד, אבל מסאז' לחילוץ עצמות באוויר הצח, בכיכרות או בגנים, הוא תענוג לא מסוכן. טוב בעיקר לשחרור רגליים וידיים.
לראש הדף
טיפול רפואי:
יש מרפאות מערביות ויש רופאים פרטיים. לא מומלץ בית חולים ממשלתי ועירוני. יש הרבה בתי מרקחת ואפשר להשיג בקלות תרופות סטנדרטיות וציוד עזרה ראשונה.
תשר ונדבות:
קבצנים ממלאים פונקציה חשובה בחשבון הקארמה ולכן הם רבים כל-כך ליד מקדשים ומרכזי צליינות. מי שמקבל את ההשקפה ההודית על גלגול נשמות כדאי לו אולי לתת נדבות, אבל לאחרים ממליצה הממשלה ההודית, המעוניינת להפחית את מספר העוסקים במקצוע עתיק יומין זה, שלא לתת שום דבר לאף אחד. וזה לא תמיד קל.
לראש הדף
לינה:
עשרות מלונות באיכויות שונות. לינה בבומביי היא יקרה. רוב המלונות הזולים נמצאים מאחורי מלון הטאג'. מרחב ותברואה אינם בשיאם כאן. הידוע מכולם היה ונשאר צבא הישועה.בין הטובים נמצא טאג' מהאל, ממול לשער הודו. הינו מוסד ולא רק מלון. אחד ממאפיני בומביי ונחשב, לפחות עד לאחרונה, כאחד מ-12 המלונות הטובים בעולם. החדרים הטובים יותר נמצאים בבניין החדש. בטאג' ישנן הופעות מידי ערב של ריקוד, מוסיקה ודרמה.
איך להגיע:
טיסה: טיסות ישירות עם אל על, 4 טיסות שבועיות.
שדה תעופה: לבומביי שני שדות תעופה. סהר Sahar הבינלאומי וסנטה קרוז לטיסות פנים, שהמרחק ביניהם כ-5 ק"מ. המרחק למלונות הגדולים בקצה חצי האי הוא 26 ק"מ, והנסיעה במונית יכולה לקחת כשעה.
תחבורה לשדה וממנו:
- אוטובוסים מסהר עוזבים כל שעה. האוטובוס עובר גם דרך סנטה קרוז. התחנה היא משמאל ליציאה, לאורך הקיר החיצוני של שדה התעופה.האוטובוסים מן העיר עוזבים ממשרדי I.C., נארימאן פוינט Nariman¯Point, בהתאם ללוח הטיסות.
- למוניות תעריף קבוע המופיע על שילוט בעת היציאה משדה התעופה. המחיר תלוי ביעד. יש גם "חאפרים" זולים יותר. להבדיל ממוניות אחרות בעיר שתעריף המונה שלהן איננו מעודכן והנהגים מנפנפים בטבלאות הבנויות על עליות מחירי הדלק, שגם בהודו אין להן סוף.
- רכבת עירונית : הרכבות הטובות ביותר לשני שדות התעופה עוזבות מצ'רצ'גייט, רציפים 1\2 כל ארבע דקות. הרכבות מהירות יותר מן האוטובוסים, במקרים נדירים תיקח הנסיעה יותר משעה.
לראש הדף
תחבורה עירונית:
אוטובוסים בעיר: צריך לנסות פעם או פעמיים כדי להכיר את הקו הנחוץ. זול מאוד. לא כדאי לעלות על אוטובוסים שמספריהם בהינדי. בומביי ידועה באוטובוסי שני הקומות שלה. רוב האוטובוסים מסומנים BEST. אלה המסומנים CBD נוסעים אך במרכז העסקים העירוני.הרבה מאוד מוניות והנסיעה סבירה.
כרכרות סוסים נמצאות בשער הודו לשם טיול ערב מסורתי במארין דרייב
התמצאות:
קל להתמצא בבומביי ובהחלט אפשרי ללכת ברגל, אם כי המרחקים אינם קטנים קולבה לשוק קרואופרד כ-5 ק"מ
מידע לתייר: דלפקים קיימים מסביב לשעון בשני שדות התעופה. בעיר, המשרד של חברת התיירות ההודית נמצא ממול לתחנת צ'רצ'גייט, בדרך מאהאראשי קארוו מס' 123. משרד התיירות של מדינת מהרשטרה נמצא ב-CDO Hutments, דרך מאדאם קארה.
לראש הדף
מה לראות:
שער הודו: קשת עשויה בזלת צהובה שהוקמה ב- 1927 להנצחת ביקורם של המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי מאנגליה. הייתה זאת פעם ראשונה ששליט מלכותי הציב את רגליו על אדמת הודו, וגאנדהי ניצל את ההזדמנות בכדי לפתוח בתנועת האי אלימות ואי שיתוף הפעולה - הסאטיאגראה. היא תוכננה על-ידי אדריכל בשם ג'ורג' וויטאט, בסגנון המשלב בתוכו באופן מוזר אלמנטים מוסלמיים כמינארטים ואלמנטים הינדיים כ"ג'אלי", עבודת אבן בקשת, הבאה להפחית את בוהק השמש. הקשת מתנשאת לגובה 26 מ'. כדאי לחזור למקום לעת ערב כאשר הטיילת שוקקת חיים בתושבים ותיירים.
מזרקת פלורה: נמצאת בסוף דרך מהאטמה גאנדהי במפגש עם דרך וייר נארימאן. זהו ליבה המסחרי של בומביי וכאן נמצאים מרבית המשרדים והבנקים. בסמוך המבנה הגוטי המרשים של תחנת ויקטוריה
מארין דרייב: דרך יפה לאורך החוף. נבנתה על שטח ביצות מיובש ב-1920 ויוצרת קשת מנארימאן פוינט לחוף צ'הופאטי.
חוף צ'הופאטי: חוף פופולארי במיוחד בזמן פסטיבלים כגון זה של גאנש. אוסף מגוון של קוראים בכף היד, קוסמים ואקרובטים ובעיקר מעסים המציעים שירותיהם לעיסוי גוף ו/או ראש.
מאני באוואן: מקום מושבו של גאנדהי בעת ביקוריו בעיר בין השנים 1917 -34. ישנו שיחזור של חדרו עם המיטה הפשוטה, כישור הטוויה, סנדליו, מקל הליכה, טלפון ישן וכתביים דתיים שקרא: הקוראן, הגיטה והתנ"ך. לוח מגולף מציין אירועים שונים בחייו.
מקדש ג'אין: בקצהו של Back Bay. מקדש שקט וצבעוני עם תבליטים רבים על קירותיו החיצוניים. על הקירות הפנימיים ציורים מחיי 24 המורים של הג'אין.
הגנים התלויים: גינה על גבעת מלאבאר אשר הוקמה ב-1881 על גבי מאגר המספק מים לחלקים רבים של העיר. אין זה מקום אקזוטי כפי שמשתמע, למעט הצמחים הגזומים בצורות חיות. ליד הגנים התלויים נמצאים מגדלי השתיקה, כאן מניחים הפרסים את מתיהם כדי שעופות דורסים ישלימו את מלאכתם. כבני דת זרטוסטרה העתיקה, שהיסודות המקודשים עליהם הינם האש, האדמה והמים, הם אינם יכולים לקבור או לשרוף את מתיהם. הגופות מובאות לכאן ארבעה ימים לאחר מותם. כניסה איננה אפשרית.
מוזיאון פרינס אוף ווילס: מבנה גוטי מרשים העומד בלב גנים והינו אחד מטובי המוזיאונים של הודו. כדאי להתחיל בKey Gallery"" הממוקמת סמוך לכניסה ומכילה את הפריטים המובחרים מכל האולמות במוזיאון.
כיכר הורנימן Horniman Circle סביב לכיכר נמצאים כמה מן המבנים העתיקים של בומביי. הקתדרלה ע"ש תומאס הקדוש, נבנתה בסוף המאה ה-17 בעירוב סגנונות גותי ואנגלי. בית המכס הישן, בית העירייה בו ממוקמת כיום ספריה של החברה האסייתית ושרידי מבצר ג'ורג. האג'י עלי Haji Ali : קבר קדוש מוסלמי שמת בעת עליה למכה. יש אומרים שטבע בים. את המסגד ניתן לבקר רק בשעות השפל. עשרות קבצנים מתגודדים ליד המעבר. על היבשה נמצא מקדש מאהאלקשמי, שהינו הפופולארי ביותר מבין מקדשי הברהמינים של בומביי.
לראש הדף
סביבות מומביי:
מערות אלפנטה. נמצאות על אי, שעה לכל כיוון. מעבורות יוצאות מאפולו באונדר Apollo Bunder, סמוך לשער הודו.
המערות נחצבו במאה ה-8, ככל הנראה כדי להיות מקדש פרטי ועד לפני מאות אחדות היו מקום עליה לרגל. למרות ההשחתה בידי הפורטוגזים וירידת הצבע המקורי עדיין המקום מרשים, שריד כמעט אחרון לתור הזהב של האמנות ההודית בתקופת הגופטה (מאות 3 –6 לספירה). "ללא ספק זהו אתר שיש לראותו ונראה כאילו השטן השתמש בכל כוחותיו וידיעתו כדי להסב את הכופרים לעבוד אותו", דברי גארסייה דה אורטה, חוקר פורטוגזי מ-1534.
לראש הדף
אוכל:
התפריט ההודי פשוט למדי להבנה. זה אחד המקרים הבודדים שהפרוזה האנגלית של ההודים לא מזנקת לגובהי מליצה. פריט אופייני נותן את המרכיבים העיקריים: אלו (תפוח אדמה), מאטר (אפונה), סאג (תרד), ברינג'אל (חציל גמדי), מרג או צ'יקאן (תרנגולת), פאניר (גבינה לבנה) וכו', ולצידם אופן ההכנה באורח כללי ביותר: מאטאן בריאני, למשל, זה חתיכות כבש על מצע של אורז פילאף; פורק וינדאלו, מנת הפאר של גואה, זה חזיר עשוי ברוטב חריף שכולל גם שום וחומץ; מרג טיקה, חתיכות עוף בטאנדור, וכו'.
ההודים אוהבים מאוד חטיפים (tiffin, מלה אנגלית במקורה, ככל הנראה, שאינה קיימת אלא בהודו), ואחת ההנאות הזולות של הודו היא לעצור ליד מוכר תה, וללוות את המשקה במקלות חומוס (סאו), סמוסה (דומה לסמבוסק העירקי שלנו), קצ'ורי (תפיחת בצק קטניות שאוכלים עם לחם), פקורה (כמו פיש פינגרס באנגליה רק מירקות או מגבינה), מון קא באגו, הדומה מאוד לפלאפל, וכיוצא בזה.
המתוקים של הודו, כמו גולאב ג'מון, ראס גולה, צ'אמצ'ם, בארפ'י וכיוצא בזה, עשויים בעיקר מחלב (באופנים שונים של התמצקות) וסוכר, הרבה סוכר, בתוספת מי ורדים, שקדים, פיסטוקים, קוקוס וכו'. אפשר להתרגל אליהם, אבל כיום אפשר למצוא גלידה מערבית ויש גם את גלידת הקולפי הנודעת, שעשויה מקרדמון – הל. דרך אגב, החאלווה שם לא דומה לחלבה שלנו, אבל גאזר זה באמת גזר. מקום טוב לנסות לטעום ממתקים הודיים מהטובים בסוגם הוא רחוב קהארי באולי, רחוב התבלינים והחמוצים בדלהי הישנה.
בהרבה מסעדות מגישים עם החשבון זרעי שומר, לרענון הפה, ויש אומרים לזירוז העיכול. אבל למקפידים על מנהגי המקום הסיום הנכון לארוחה הוא פאן, תערובת של פתיתי אגוז ארקה בתוספת אבקות ותבלינים בתוך עלה ירוק מגולגל. את הפאן לועסים ויורקים; יש טבעי ויש מתקתק וניחוחי וצובע את הרוק באדום, ובכל מקום יש קיוסקים זעירים לסיגריות ולפאן, וגם עקבות אדומים של הרוק.
לראש הדף
מסעדות:
מבחר גדול. כדאי לנסות את הבופה של הטאג'. מקום מפגש נחמד במלון אוברוי הוא בית הקפה סאמרקאנד. בופה נוסף נמצא ב"שיחת העיר", בקצה דרך וויר נארמיאן. מסעדת מלון אפולו, מומלצת לטאנדורי ואוכל מוגאלי. כדאי להציץ בתפריט ובשמות המפוצצים האופיינים. בקולבה גם מסעדת דלהי דורבאר, בדרך סהיד, בהאגאט סינג, המתמחה במאכלים על טהרת התרנגולת. כדאי לנסות טיקה, טאנדורי, או קאדאי
שתייה:
בהודו חם וצריך לשתות הרבה. נימבו (לימטה) מצוי בהרבה מקומות, ונימבו פאני (מים) או נימבו סודה, עם או בלי סוכר, הוא משקה טעיםבמיין באזאר יש דוכנים מצויינים של מיצי פירות. מיץ קני-סוכר ממסחטה מכנית הוא משקה לא רע ובעיקר מעניין לצפות בהכנתו. לאסי, משקה יוגורט מלוח או מתוק הדומה קצת לאייראן הטורקי, טעים ומרווה ויפה גם הוא להתגבר על חריפות המזון.
צ'אי זהו התה. מבשלים אותו עם חלב וסוכר. כמו הממתקים ההודיים זה עניין של טעם, אבל אם הצ'אי-וואלה אינו עסוק מדי אפשר לבקש ממנו קאלי צ'אי (תה שחור) חזק וטוב, או מאסלה צ'אי, שזה צ'אי משופר בזנגוויל ובתבלינים אחרים. דוכני צ'אי נמצאים בכל חור.
לראש הדף
שווקים:
שוק קראופורד Corawford Market. הוקם ב-1867. תחת גג אחד חנויות של פירות, ירקות, פרחים, בשר ודגים. שוק מעניין וצבעוני. הזמן הטוב ביותר הוא בבוקר, כאשר השוק הומה אדם.
מופעים ובילויי לילה:
פרסום הנושא את השםThis Fortnight for You מפרט את האפשרויות, ניתן להשיגו במידע לתייר, או לבדוק בעיתונות המקומית. לשם ריקוד קלאסי כדאי ללכת למלון הטאג'. אחת מן החובות היא ללכת לקולנוע. בומביי מייצרת יותר סרטים מאשר הוליווד. ישנם מאות בתי קולנוע, חלקם הגדול ממוזג. כדי להכנס לשיגעון הקולנוע הבומבאי ניתן לקנות את אחד משבועוני הקולנוע הנמכרים בכל פינה. סטאר אנד סטייל Star and Style נחשב לטוב מביניהם. בתי קולנוע טובים נמצאים מול תחנת ויקטוריה: הסטרלינג, האמפייר והאקסלסיור המראים סרטים באנגלית, הינדי ומהרטי.
לראש הדף