מאקאו Macau
כתב וצילם: יגאל צור
מאקאו היא העירוב הכי מוזר שיכול להיות. מצד אחד מושבה פורטוגזית לשעבר שאוכלוסייתה בעיקר סינית עם העולם הוירטואלי של בתי קזינו הכי מודרניים שיכולים להיות. יש בה מצודה, כנסיות ואוכל בעל גוון ים תיכוני על אדמה סינית. העולם של הקזינו הוא בתי מלון על גבול הפנטזיה כתחרות ללאס וגאס. השנים האחרונות וההשקעה בבתי מלון ובקזינו הביאו את מאקאו המנומנמת של עד לפני שנים ספורות לפריחה רבתי. אמנם רוב המהמרים הם ממדינות דרום-מזרח אסיה אבל עושר ושיק מנצנץ לכולם. מאקאו בדומה להונג קונג חזרה להיות חלק מסין ב – 1999 אבל משמרת עצמאות חלקית וכמובן את מאפייניה היחודיים. בסך הכול היא רחוקה 60 ק"מ מהונג קונג ו – 165 ק"מ מקנטון (גוונדונג). חלק גדול מהשטחים שלה יובשו מן הים בשנים האחרונות לאור הפיתוח המואץ. זה מקום כל כך קטן על המפה שקשה למצוא אותו אבל יחד עם זאת עשיר בעבר ובתרבות.
ויזה:
אין צורך מראש. מקבלים במקום.
מתי לנסוע:
אקלים: הקיץ ארוך, חם ולח עם גשמים כבדים. החורף יבש וקריר. התקופה הנעימה ביותר היא מאוקטובר ועד סוף דצמבר. למי שבא להמר זה כמובן לא משנה.
כסף:
פאטאקה או בקיצור MOP יש המשתמשים גם בשם דולר מאקאו. הערך שלו מעט נמוך יותר מדולר הונג קונגי. אפשר להשתמש בשניהם. ניתן לפרוט בבתי הקזינו בשער הכי טוב.
לראש הדף
ביטחון:
אין שום בעייה. כמות אנשי הביטחון במלונות הקזינו גבוהה במיוחד.
לינה:
יש הרבה מאוד בתי מלון לתקציבים שונים. ישראלים יעדיפו בודאי בתי המלון מפוארים ביותר כמו ה"ונציה". זה מלון ענק, שיחד עם זאת קל להתמצא בו בגלל התבנית הסימטרית שבה המרכז זה הקזינו, שמשמש במובן זה את הפיאצה המסורתית של העיר שהיא המלון. בתוך המלון תמצאו את כל חנויות המותגים, בר אירי, מסעדות ובקומות העליונות את פיאצה סאן מארקו עם שמיים מצויירים להפליא וגונדולות ממשיות ששטות בתעלה קטנה. די מדהים אבל ענק.
לראש הדף
איך להגיע:
טיסה: טיסת אל על להונג קונג.
שדה תעופה: יש שדה תעופה הנמצא על האי טאיפה. המחובר בגשר גדול ומרשים אל החלק היבשתי של מאקאו.
מעבורת: יש מעבורות נוחות מאוד מהונג קונג למאקאו. לוקח 40 דקות מצד לצד. למי שיש מזוודה כבדה לא נוח להעלות אותה (אין סבלים) לכן כדאי לשלוח אותה בתשלום נוסף.
תחבורה עירונית: רשת טובה מאוד של אוטובוסים. בכל תחנה יש מידע של נתיבי התנועה.
לראש הדף
מה לראות:
החלק העתיק של מאקאו: החלק המרכזי ההיסטורי נקרא לארגו-דו-סנאדו המרוצף באבנים לבנים-שחורות ואליו מובילים רחובות צרים הרבה מבנים היסטוריים ובתי קפה.
המוזיאון של מאקאו: מוזיאון חדש יחסית שבא לשמר את התרבות של מאקאו.מיקום מרשים במה שהיתה המצודה ששמרה על הנמל הפנימי. הקומה הראשונה מציגה את שתי התרבויות השונות, האירופית – פורטוגזית והסינית טרום המפגש. בקומה השנייה אמנויות מקומיות והופעתן בחיי יום יום ובפסטיבלים.
מקדש מא: שם המקדש בא משם אלה השומרת על יורדי הים (היא גוואן יין אלת הרחמים ויורדי הים היסניים). במקור היתה זאת נערה שחיפשה להגיעה למאקאו מן היבשת וסוחרים עשירים על ג'ונקה לא הסכימו לקחת אותה. היא עלתה על סירת דייגים פשוטה. סערה חזקה הטביעה את כול הספינות והסירות למעט זאת שנשאה אותה. כאשר עלתה על החוף נעלמה כדי לשוב כאלה. הדייגים שהסיעו אותה בנו את המקדש. זהו מקדש מקסים הבנוי מפאווליונים שונים לצד גבעה סלעית. מהחלק העליון יש תצפית טובה.
גבעת גוייה: זה המקום לעלות אליו לראות שקיעה ואת כל מאקאו נדלקת באורות ניאון.
האי קולואן: אי מקסים שבניגוד לשאר מאקאו לא סובל מעודף התפתחות. בכפר הנושא את אותו שם יש כנסייה הנושאת את שמו של הקדוש פרנסיס קסאוויאר, אחת הדמויות הנוצריות האקצנטריות שהסתובבו בדרום מזרח אסיה וכיום מה שנשאר מגופתו קבור בגואה העתיקה, הודו.
זהו גם אחד המקומות האחרונים שבהם יש עדיין מספנות של ג'ונקות, אותן ספינות עץ סיניות ענקיות ובעלות ירכתיים מרובעים, שבעבר הפליגו בכל מימי סין. היום הן אהובות כיאכטות מודרניות בעיקר אצל בעלי הממון ממוצא סיני.
לראש הדף
אוכל:
אוכל במאקאו הוא קודם כל השפעה פורטוגזית מה שאומר בעיקר חזיר. למשל אם תיכנסו למסעדה בשם א-לורצה תקבלו סלט אופייני עם אזני חזיר. בטאיפה, שהוא אי קטן נוסף, יש מסעדה פורטוגזית נוספת בשם "א פטיסקווירה" שמתמחה בגבינות תוצרת בית. בטאיפה יש גם בית תה סיני מקסים, מעין מעוז נגד השינויים המהירים, שנקרא "צ'ון יון פאנג". "המטבח של פינוקיו" (קוצ'ינה פינוצ'יו) היא אחת המסעדות שמתהדרת במטבח מאקאו טיפוסי, כלומר שיטנז בין פורטוגזי לסיני –הודי ובמקרה של מסעדה זאת יש סרדינים טריים על האש לצד סרטנים ברוטב קארי.
חיי לילה:
המקומות למוסיקה חיה הם Sands או Fisherman's Wharf. המקומיים מסיימים את הלילה ב- The Basement.
לראש הדף