טיסות למאנילה דרך הונג קונג

ויזה

מתי לנסוע?

כסף

ביטחון

שפה

לינה

איך להגיע?

תחבורה עירונית

מה לראות?

סביבות מאנילה

אוכל

שתיה

חיי לילה

קניות

ויזה:
אין צורך

מתי לנסוע:
נובמבר עד מרץ הם החודשים הנעימים יותר. ביום הטמפרטורות סביב 20 – 26 מעלות, בלילה יורדת מעט, ואפילו קריר. החל מאפריל הטמפרטורה עולה מעל 30 מעלות וביוני מתחילה עונת המונסונים. לא אחת מכים באי טייפונים קשים.

לראש הדף



כסף:
המטבע הפיליפיני הוא פסו שערכו בערך 50 פסו לדולר אחד. חישוב יותר פשוט הוא 10 פסו בערך שקל אחד. השטרות נוחים מאוד לזיהוי וממילא מטבעות נותנים לקבצנים.

ביטחון:
מאנילה בטוחה להסתובב גם ביום וגם בלילה. באזורי שווקים עמוסים כדאי כמובן להיזהר. יש להימנע מהצעות ידידותיות להזמין אתכם למשקה במיוחד באזור חיי הלילה של מאלאטה, במאנילה. אבל כעיקרון פיליפינים ידידותיים, מסבירי פנים. יחד עם זאת צריך לעקוב אחרי המצב הפוליטי ובמיוחד במקרה של הפיכה שאז לרוב מוטל עוצר לילי על מאנילה.

לראש הדף



שפה:
השפה העיקרית היא טאגאלו. אנגלית מאוד נפוצה ולכן קל להסתדר בכל מקום. לא מעט פיליפינים מדברים גם ספרדית.

לינה:
מלונות של היום הם שיפור ניכר לעומת מה שהיה פעם וכל רשת גדולה יש לה נציגות במאנילה החל מההייאט (עם הקזינו), המרידיאן וכדומה להם. התרמילאים במאנילה הולכים עדיין לרחוב אדריאטיקו, הסמוך לאזור הבילויים. שמונה עד עשרה דולר הם מחיר סביר לחדר בגסט האוז.

לראש הדף

איך להגיע:
טיסה: טיסת אל על להונג קונג או בנגקוק ומשם טיסת המשך למאנילה. זמן טיסה בערך 2 – 3 שעות.
שדה התעופה: הוא נינו אקינו והוא לא הכניסה הכי מדהימה לארץ כלשהי. תורים ארוכים בדלפקי ההגירה. ברגע שיוצאים ממנו הכול מסתדר.
תחבורה מ-ואל השדה: שדה התעופה נמצא 8 ק"מ ממרכז העיר. שרות טוב של אוטובוסים ומוניות. יש גם קו
מטרו אבל התחנה הקרובה היא כ – 2 ק"מ מהשדה.



תחבורה עירונית:
ג'יפני: זה הכלי. התשובה הפיליפינית לקומנדקר האמריקני הישן. הגוף הוא פח, המנוע יפני משופץ אבל העיקר היא חגיגת הצבע ועיצוב האביזרים. זוהי בדרך כלל ההשקעה של העובדים הזרים ששבו הביתה. עבודה אין להם, אבל להשקיע בג'יפני זאת השקעה טובה ויציבה (תעשו דיל עם המטפל). הם משמשים כמונית שירות ורכב להשכרה – במיוחד למשפחות היוצאות לפיקניק. פשוט תענוג להתבונן במטופחים שבהם. יש קוים שלהם בכל העיר ולכל מקום. נסיעה בג'יפני עולה 7.5 פסו לארבעה קילומטרים ראשונים לאחר מכן זה עוד פסו לקילומטר. לרוב בתוך העיר לא תעברו את התשלום הראשוני.
מטרו ורכבת עילית: נוח וקל להשתמש ובמיוחד מונע את הפקקים הגדולים שלרוב יש על הכבישים. קו מס' 1 של הרכבת העילית הוא הנוח ביותר לתיירים שכן הוא עובר במקומות כמו אינטראמורוס, מאקטה וארמיטה.

לראש הדף

מה לראות:
קשה לקרוא למאנילה עיר עם חן, אבל היא עיר מרתקת ומעניינת. יש בה כמה מקומות מעניינים למדי. הראשונים בהם למרבה האירוניה הם בתי הקברות.
בית הקברות של הצבא האמריקני ממלחמת העולם השנייה הוא הגדול מסוגו בעולם. בין קרוב לשמונה עשר אלף הצלבים מתנוססים גם לא מעט מגיני דויד משיש לבן, של חיילים יהודים שהשתתפו ונהרגו בקרבות. במרכז בית הקברות ציורי קיר של הקרבות החשובים ובעיקר הימיים שבהם.
בית הקברות הסיני. יחודו שהוא אולי הגדול והמפואר בעולם (אולי לצד בואנוס איירס)– משפחות הנפטרים הסינים בונים להם אחוזות קבר מרשימות חלק עם שירותים, מטבח ומיזוג אוויר. מגורים טובים יותר משל המתחזקים והמנקים שחיים בחושות בחוץ.
הרובע העתיק הוא אינטרמורוס, שבליבו נמצא קאזה מאנילה, בית עתיק מן המאה ה – 18 עם תצוגה מעניינת. בסמוך נמצאת הקתדרלה של סן אגוסטין, שווה ליפול שם על חתונה.

לראש הדף



סביבות מאנילה:
שייט בנהר פאקסטחאן: זהו אותו נהר שסביבו צולמו חלקים מ"אפוקליפסה עכשיו" של קופולה. שטים שם במעלה הנהר בתוך קאנו צר נהוג בידי שני שייטים מנוסים. לאורך הכביש המוביל ישנם קונדיטוריות מקומיות המוכרות את ה"בוקו פאי", עוגת פלחי קוקוס טעימה. "מעדן" אחר פופולארי באזור הוא ה"באלוט" ביצת אווז מבושלת סמוך לבקיעתה– שילוב של מרק, בשר וביצה בתוך קליפה אחת. רק לבעלי קיבה חזקה.טאגאטאי. מדרום למאנילה. זהו אגם שנמצא בלב הר געש. המיוחד הוא שבלב האגם נמצא אי וולקני שגם בו יש אגם. לרוב נותרים פעורי פה מן התצפית אבל לא אחת אכזבה בגלל תנאי ראות קשים וערפל. לאי אגב אפשר להפליג אבל זה יגזול את מיטבו של יום. האזור ידוע בפירות הטעימים שלו ולאורך הדרך מטעי אננס וקפה וחנויות עם שלל פירות. טרסות האורז של באנווה: סיבוב של כמה ימים. בדרך הארוכה עצירה מעניינת לראות את הבתים והכנסייה שכוסו כמעט לגמרי באפר וולקני בהתפרצות הר הגעש פינטובו באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. טרסות האורז של באנווה הן ללא ספק היפות ביותר בדרום – מזרח אסיה. הן קיימות ברציפות למעלה מאלפיים שנה, כנראה על ידי מהגרים שהגיעו מדרום סין.

לראש הדף

אוכל:
האוכל הפיליפיני איננו דומה לאף מטבח אחר בדרום-מזרח אסיה. יש בו תערובות והשפעות של כל מי שעבר בארכיפלג הגדול הזה: מאלאים, סינים אבל גם השפעה ספרדית. זה רחוק מלהיות חריף ובעיקר מתקתק. להגיד שהוא מדהים – התשובה היא לא אבל אין ספק שיש מנות מצויינות. למשל "לאפו לאפו" אותה מנת דג שמנציחה את שמו של ראש השבט שהרג את יורד הים מגלאן. אין ספק שתתפתו לאכול "לצ'ון", חזיר קטן שלם שהעור שלו צלוי כמו דבש מוקשה ואין תייר שלא עוצר לראות איך מכינים אותם על המוטות סמוך לרובע הסיני.



שתיה:
סאן מיגל היא הבירה הפופולארית ביותר, יש סוגים שונים מקלה יותר ועד חזקה. מחיר בירה אפילו בבר ברחוב במאנילה מגוחך בין 29 ל – 35 פסו. כלומר שלושה – שלושה וחצי שקלים.

לראש הדף

חיי לילה:
חיי הלילה במאנילה הם סבבה. הרוב מרוכז ברובע מאלטה, סמוך למלונות הגדולים. מי שחובב מוסיקה לגווניה ימצא הרבה סוגי מוסיקה חיה החל מבלוז ופולק וכלה בראפ. כל ערב מנגנים ושרים בהרבה מקומות שם. ההוביט באר, המקום הותיק של זמר המחאה הידוע פרדי אגילר, שבו המלצרים הם גמדים פועל ורוחש חיים כל ערב. שווה לעשות סיבוב בערב, בודאי בסוף שבוע שאז חי ותוסס עד שעות הבוקר ולמצוא את הפינה שלכם. אם סתם בא לכם לשבת לשפת הרחוב אז מצעד החיים המקומי עובר לנגד עיניכם: זונות מעכסות, ילדים יחפים מוכרי פרחים, יאפים, מוסיקאים, תרמילאים. מוסיקה בפיליפינים זה תמיד דבר שעושה מצב רוח.מי שרוצה מקומות מהודרים יותר נוסע לרובע מאקטי האקסלוסיבי, האזור שיובש מביצות על ידי משפחת איילה , אחת מהמשפחות העשירות והאריסטוקרטיות ממוצא ספרדי וכיום מתרוממים בו בתי מידות ובנייני משרדים.
קולנוע: בפיליפינים יש תעשיית קולנוע אדירה הנקראת פינו-ווד, שמייצרת כמעט 200 סרטים בשנה בתקציב של כלום. אתם תראו את הפוסטרים הגדולים בכל מקום. סרטי אופרת סבון על נוכלים, גיבורים ונערות במצוקה שהופכות לדוגמניות.

קניות:
מאנילה מפוצצת במרכזי קניות מודרניים. שניים מבין הבולטים הם גרין היל ומגה-מול. בחנויות יוקרה מחירים כמו בארץ אבל לעומת זאת חיקויים ותוצרת מקומית או סינית הם יותר זולים אפילו מתאילנד.

לראש הדף