שנחאי (שאנג-האי) SHANGHAI
כתב וצילם: יגאל צור
שנחאי אינה העיר הגדולה ביותר בסין (היא שניה במספר התושבים אחרי צ'ונג צ'ינג), כ-17 מיליון ויותר) אבל היא ללא ספק התוססת והדינמית שביניהן. התהליכים האורבניים שהיא עוברת הן מושא לחיקוי בכל רחבי סין. בשנים האחרונות היא עוברת שינוי משמעותי שעיקרו הפיכתה לעיר ירוקה על ידי פינוי כל מרכז העיר ממגורים והעברת שוכניהן לפרברים, בינוי מסיבי של כבישים מהירים ומחלפים, הגדלת רשת התחבורה הציבורית ובעיקר קוי רכבת תחתית שמספרן אמור להגיע עד ל – 15 . כמו כן הוצאת אזורי תעשייה מחוץ לעיר, שנחאי מובילה במודעות האקולוגית ובניסיון די נואש להחזיר שמיים כחולים לעיר. שימור ובנייה מחדש של כמו אזורים עתיקים, כגון אזור הבילויים של שי-טיין-די. הפיתוח המהיר לא מזניח את הצד התרבותי . לדוגמא המוזיאון הפרטי הראשון בסין בשם מוקה הנמצא בגן העם, או התחייה של ערוץ סוג'ו כמקום של גלריות ואמנים שאינם בהכרח נתמכים על ידי המימשל. שנחאי היתה מרכז מסחרי לפחות באלף השנים האחרונות, אבל לפריחתה המלאה הגיעה רק בתחילת המאה ה־20. עד היום תושביה בזים למסורת ומשתוקקים אל החדש.
שנחאי היא נמל טבעי בעיקול הנהר הואנג־פו, (114 ק"מ עד לשפכוֹ בדלתא של הנהר הענקי היַאנגצֶה). כבר בסוף המאה ה־13 שימש הנמל לסחר עם יפאן, בעיקר במשי ובתֵה. התפתחותה המהירה של שנחאי באה בעקבות התבוסה הסינית במלחמת האופיום הראשונה ב־1842 עם בריטניה. הסכם נַאנקין (נאנג'ינג) אִפשר פתיחת חמישה נמלים לסוחרי המערב: שנחאי, קנטון, נינג-בו, פ'וג'ו ואמוי (שייא־מן). הסוחרים המערביים ומשפחותיהם, שעסקו בעיקר בסחר משי, תה ואופיום, התיישבו בהן ויסדו שם את תחומי החסות (CONCESSIONS) של המעצמות השונות. לאחר מכן, אחרי ניצחון יפן על סין, קיבלה גם יפן זכויות אקסטריטוריאליות בשנחאי. ערוץ סוג'ו בשנחאי הפריד בין האזור הבריטי לאזור הצרפתי, שמעבר לו השתרעה העיר הסינית העתיקה (צ'יינטאון). צפונה לערוץ סוג'ו, בהונקיו, היה האזור האמריקני, שהשתלב מאוחר יותר (1836) עם האזור הבריטי כדי ליצור את המושבה הבין־לאומית, שבה ישבו גם רוב יהודי שנחאי, שמילאו תפקיד חשוב בחיי הכלכלה של העיר.
באזור הבריטי כּוּנוּ הרחובות הגדולים, שנמשכו מערבה מן הבאנד (הטיילת שלאורך הנהר) בשמות ערים סיניות, כמו נאנג'ינג, קנטון, נינגבו ואילו הרחובות הניצבים להם מצפון ומדרום כונו בשמות חבלי הארץ הגדולים (פרובינציות): סצ'ואן, הנאן וכו'. שמות אלה נשארו עד היום. באזור החסות הצרפתי, לעומת זאת, היו השמות צרפתיים: רחוב לאפייט, שדרות פוש. שמות אלו שונו אחרי 1949.
בשנחאי של פעם היה לכל רחוב אופי משלו, ומשהו מזה נשאר גם היום: החלק המרכזי של רחוב פ'ו־ג'ו, למשל, היה "רחוב התרבות", שבו שכנו חנויות הספרים הגדולות כג'ונג־הואה (עד היום), שסיפקו כל דבר - מסִפרוּת סינית קלאסית ואירופאית ועד לקומיקס. אותו רחוב היה גם איזור האורות האדומים. בגדים משומשים נמכרו ברחוב פ'ו־ג'יין, נעלי נשים בג'ה־ג'יאנג, חליפות הגברים הטובות ביותר נתפרו בשדרות ז'ופרה, ואילו רחוב קנטון סיפק תלבושות תיאטרון. מסלול מירוצי הסוסים היה במקום שבו נמצא כיום פארק רנמין. ה"ג'וקי קלאב" משמש כיום כמסעדה ומקום של תערוכות מתחלפות.
מספרם של הזרים בשנחאי גדל מ־175 איש במחצית המאה ה – 19 עד לכ־10,000 בשנת 1910. פליטים יהודים מאירופה ואחרים הגדילו מספר זה עד לכ־ 60,000 בשנת 1940.
שנחאי שימשה כשער כניסה לא רק לסחורות אלא גם להשקפות מערביות, וביניהן הקומוניזם. ההתנשאות הגזענית של בני המערב במקום; הפער בין חיי הפאר שלהם; ותנאי המחיה המחפירים של הפועלים הסינים עוררו תסיסה חברתית ושימשו כר פורה לאידיאולוגים החדשים. המפלגה הקומוניסטית הסינית נוסדה בשנחאי ב־21 ביולי 1921, ברחוב שינג'יה מס' 76 (עד היום בית לבנים אפור ויפה ששימרו אותו היטב) באזור החסות הצרפתי. בין הנוכחים אז היה גם מאו דזה־דונג.
ב־8 בדצמבר 1941, מיד לאחר הפצצת פרל הארבור, הפציצו היפנים גם את ספינת המערכה הבריטית "פטרל" במעגן בהואנג־פו והשתלטו על שנחאי, שבה החזיקו עד ל־1945. את האזרחים הזרים החזיקו במחנות מעצר, אך עם זאת לא פגעו באלפי הפליטים היהודים מגרמניה, שמצאו שם מקלט.
מלחמת העולם שׂמה קץ לשנחאי הקוסמופוליטית. ועם השתלטות הקומוניסטים עזבו החברות הזרות את העיר; מרביתן להונג קונג.
כיום, עם המדיניות הכלכלית החדשה, שנחאי תופסת שוב מקום של כבוד בסין החדשה. תושביה, כאחוז אחד מתושבי הארץ כולה, אחראים לִכרבע מהכנסות המדינה ולשישית מהתוצר הלאומי. תכניות הפיתוח לשנחאי הן שאפתניות: העברת הנמל שבעקבות הפעילות התעשייתית הפך למזוהם מאוד מאזור הנהר אל הים הפתוח ועל ידי כך יצירת אחד מהנמלים הגדולים בעולם. אזור הנמל המתפנה הופך לאזור לבנייה ולאזור ירוק.
בשנים האחרונות נבנו גשרים ומנהרות מעל לנהר הְוָאנְג־פּוּ ומתחתיו – האחרון מביניהם גשר תלוי, גשר יאנג־פּוּ, שאורך חלקו המרכזי בלבד 7,652 מטר, בהשוואה לגשר נאן־פּוּ הישן יותר, שאורכו הכללי 8,846 מטר. אזור פּוּדונג, ממול לטיילת (באנד) הפך לאזור מסחר ובנקים בין־לאומיים, שהסמל הבולט שלו הוא מגדל הטלוויזיה "פנינת המזרח", הגדול ביותר בדרום־מזרח אסיה ומגדל ג'ין מאו, שהוא מלון ומשרדי האייט, הבניין הגבוה כיום בשנחאי (אולם לא לזמן ארוך. ב – 2010 יהיה מבנה גבוה ממנו והגבוה בכל דרום-מזרח אסיה). . פינות של ירוק וגנים הופיעו במקום שהיה אפרורי ומדכא. שנחאי שינתה את פניה לגמרי. ירידים בינלאומיים, חנויות מותגים, מסעדות יוקרה ובתי קפה.
איך להגיע:
מטוס: שני שדות תעופה כיום. החדש בהם נמצא באזור פודונג Pudong , ק"מ ממזרח לעיר, משמש בעיקר לטיסות בינלאומיות ושדה התעופה הותיק יותר Hongqiao, הנמצא 15 ק"מ ממערב לעיר, משמש בעיקר לטיסות פנים.
חברת אל על מציעה טיסות ישירות לבייג'ינג ומשם ניתן לקחת טיסת המשך לשנחאי.
תחבורה מהשדה: הדרך המהירה כיום היא רכבת, שנחשבת גם לאחת הרכבות המהירות ביותר בעולם. יש אוטובוס הנקרא "אייר פורט אקספרס" היוצא משדה התעופה פודונג ועד למוזיאון הנמצא בפרק רנמין.
אפשר כמובן להגיע במונית. צריך לקחת בחשבון כשעה – שעה וחצי נסיעה עד לדרך נאנג'ינג.תחבורה מקומית
מרכז שנחאי באופן אולי מפתיע איננו גדול וכל האתרים החשובים כמו הבונד, דרך נאנג'ינג, גן יו' והבאזאר נמצאים בטווח הליכה סביר.
המטרו: שני קוים ובקרוב שניים נוספים. והרחבה נוספת מתוכננת. מאוד דומה לרכבת התחתית בהונג קונג ה – MTR. קו מס' 1 פועלת מתחנת הרכבת בצפון דרך פרק רנמין והמוזיאון ופונה מערבה. קו מס' 2 מתחיל בצפון נפגש עם קו אחד בפרק רנמין, עובר מתחת לנהר אל אזור פודונג.
מוניות: המחיר סביר. אין בעייה לתפוש במיוחד בפתח המלונות הגדולים.
לראש הדף
ויזה:
חובה. ניתן לקבל בשגרירות סין, בתל אביב.
מתי לנסוע:
העונה הטובה ביותר ספטמבר – נובמבר או מרץ – מאי, שזוהי גם תקופת האביב. אפשר בקיץ אבל מאוד חם,
כסף:
הכסף הסיני קרוי רנמינבי, "כסף העם". היחידה הבסיסית היא יו'אן או בשימוש מקומי קואי, המתחלק ל – 10 יחידות של ג'יאו. כרטיסי אשראי מתקבלים במלונות, חנויות.
ביטחון:
סין ככלל היא מקום בטוח לתייר. מקרים של גניבות הם עדיין יוצאי דופן.
לראש הדף
ניקיון ואיפה עושים:
סין כולה עברה מהפך ומהפיכה בנושאי ניקיון. לא מעשנים במקומות ציבוריים, לא זורקים בדלי סיגריות ושאר פסולת. שירותים ציבוריים קיימים בכל מקום ובאתרי תיירות בניגוד לעבר הם הפכו לרוב למקומות אסתטיים שאפילו מדורגים בכוכבים.
זיהום אוויר:
ככל הערים הגולות שנחאי סובלת מהבעייה בעיקר בגלל החימום בפחם בחורף וזיהום מכוניות. זה הולך ומשתפר ולעיתים יש שמיים כחולים, שזה נדיר בערים.
טיפול רפואי:
מומלץ אך ורק מרפאות לזרים. כל בית מלון מכיר את הכתובות של מרכזים אלו.
לראש הדף
לינה:
הרבה מאוד מלונות בעיקר ברמה הבינונית והגבוהה הפזורים בכל העיר. מעט מהם נמצאים במרכז ליד דרך נאנגקינג. בעת האחרונה החלו כמה לפעול כמה רשתות סיניות של מלונות עסקיים שהמחירים שלהם סבירים כמו למשל רשת הנקראת "הום אין". נוחים, ידידותיים ועסקיים. לא מותרות.
התמצאות:
קל להתמצא במרכז העיר למרות גודלה המדהים (6340 קמ"ר); אתריה העיקריים, דרך נאנג'ינג, גן יו' והבאזאר, נמצאים בטווח הליכה זה מזה, ומה"באנד" המספק את אחת ההנאות הפשוטות ביותר של העיר – לצאת לטיול ערב ולראות את שלל האורות של פודונג ממול, את המבנים הגדולים מהצד האחד, ואת הספינות המוארות מהצד השני. אפשר גם לצאת לשייט קצר בין הגשרים או אפילו עד לשפך שלו אל היאנגצה האימתני שדומה לים הפתוח.היא לא עיר של מראות רבים. אבל השוני שלה בגלל הרבעים הקולוניאליים ובמיוחד חזית הנהר הם יוצאי דופן בסין. זוהי עיר שצריך לגלות את קסמה לאט. לטייל לאורך חזית הנהר, ברבעים הקולוניאליים ובעיקר לחוש את האנרגיה כמו נולדה מחדש בה.
לראש הדף
מה לראות:
ה"באנד" Bund: מאז הושלמה הטיילת על שפת ההואנג־פו אפשר שוב ליהנות ממראה המבנים ב"באנד" (מִלה הינדית־אנגלית שפירושה גדה), שפת הנהר המפורסמת של שנחאי, שלא נשתנתה מאז הקמתה. סגנון המבנים מושפע מארצות חוץ, כמו מגדל השעון, הכיפה והעמודים. הבניינים של אז שינו את יעודיהם ורק שניים מהם, מלון הה־פינג (Peace) ובניין המכס, שמעליו מתנשא מגדל השעון הגבוה, שמרו על יעודם המקורי.
החלק הצפוני של המלון הה-פינג היה בעבר מלון "פיס" והחלק הדרומי היה בית סאסון (Sassoon ששון), שהכיל גם את הדירה הפרטית של סאסון בקומה העליונה, ואת מלון קאתאי, פנינת האירוח בשנחאי (שניהם עוברים כיום שחזור ופתיחה מחדש כמלון אחד). הבית הושלם ב־1930 על ידי אליס ויקטור סאסון, נכדו של אליאס סאסון, מייסד הפירמה בשם זה. מדרום לדרך נאנג'ינג עמדו משרדי נורת' צ'יינה דיילי ניוז, בנק צ'ארטרד, הקלאב של שנחאי ובנק הונג־קונג ושנחאי.
בנק הונג קונג ושנחאי - המבנה הנוסף המיוחד בבאנד הוא HSBC (HONG KONG & SHANGHAI BANK CORPORATION), שהחלל שלו הופך אותו לאחד מהמבנים היפים ביותר בכל סין. הכניסה המתומנת מצויירת כולה בצבעים כמעט כנסייתיים של זהב, כחול ועוד. (הציור הזה התגלה ונחשף רק לאחרונה לאחר שבמשך שנות הקומוניזם היה מטוייח ומסויד). כל אחת מפינות המתומן מייצגת אחד ממה שהיו פעם הסניפים העיקריים של הבנק: בנגקוק, כלכותה, הונג קונג, לונדון, ניו יורק, פריז, שנחאי וטוקיו. על התקרה הכיפתית העגולה יש את סימני הדתות העיקריות ששנחאי אז הכירה החל מצלב, מגן דויד וכלה גם בסווסטיקה (מה שמוכר יותר כצלב קרס, אבל הוא סמל הינדואי קדום שמופיע בכל דרום מזרח אסיה). מסביב לכיפה יש משפט האומר: all men are brothers whitin the four seas"" משפט שמעיד יותר מכל על הקוסמופוליטיות של שנחאי בשנות ה – 30.
כיום הבאנד עובר מתיחת פנים. רשת מלונות פנינסולה בונה מלון יוקרתי בחלקו הצפוני ובחלק הדרומי ובמיוחד מבנים מספר 3 ו – 5 התמקמו כמה ממסעדות היוקרה הידועות ביותר בשנחאי. בשני המבנים יש מסעדות על הגג עם תצפיות מהמרהיבות ביותר על הבאנד והנהר. דרך נאנג'ינג Nanjing Lu: זוהי הדרך הנמתחת מן הבאנד והנהר מערבה. החלק הסמוך לנהר הפך למדרחוב שוקק והומה אדם. עמוס ודחוס כל שעות היום אבל מהנה ומעניין, במיוחד להסתכל על הסינים.
גן יו', Yuyuan: נווה של שקט יחסי הנמצא בשולי מה שידוע כבאזאר (העיר) הסיני. גן יו' המצועצע למדי, אך נאה, כולל בתוכו את כל מרכיבי הגן הפרטי הקלאסי: שבילים מתפתלים ומזוגזגים, בריכות וסלעים, כוכים קרירים, עצי ערבה משתפלים ופאוויליונים, שמהם אפשר לצפות במראה הגינה, המשתנה עם אור היום. בבניית הגן החל ב־1537 פקיד מִמְשל בשם פאן יו'ן־דואן, והיא נמשכה 18 שנה. הוא משתרע על שטח של 20 דונם ובין חלקיו השונים מפריד קיר לבן, שבחלקו העליון מתפתל דרקון ארוך ומרשים. מסופר שהקיסר כעס על כי בגן מצויים תשעה דרקונים, שהם סמל הקיסר, אולם הפקיד תירץ בתשובתו, שאלה דרקונים אפרוריים, שלהם שלוש אצבעות בלבד בכפות רגליהם ולא חמש.
בית התה הוּ־שין־טינג "פאוויליון לב האגם" Teahouse Huxinting: ממול הגן, בלב העיר הסינית המשוחזרת ובנויה מחדש, ניצב בתוך ברֵכה בית תֵה אלגנטי, שגשר זיג־זג בעל תשע פניות מוביל אליו. זהו ביתן מחומש נאה, שגגותיו מתעקלים וקירותיו צבועים לאקה חומה. אפשר לשתות בו סוגי תה שונים, ירוק ושחור, ולאכול ביצי שליו מבושלות בתה, דוֹפ'וּ ("טופו", גבינת סויה), ותמרים מתוקים־חריפים.
חלונות הקומה השנייה של בית־התה הם נקודת תצפית מעניינת אל הבאזאר הסובב. כמו במקומות רבים אחרים כיום בניינים חדשים נבנים בסגנון ישן. עדיין מצויים שם בתי מרקחת מסורתיים, חנויות תה, ומסעדות דים־סאם.
מקדש בודהא האיחד (ג'ייד), יו'־פ'וֹ סְה, Jade Budha Temple: רחוב אן־יו'אן; יש בו שני פסלים נדירים של בודהא שקיאמוני, שהוענקו לנזיר סיני במסע צליינות לבורמה ב־1882. שניהם עשויים אבן איחד בצבע לבן קרם, האחד יושב (בקומה העליונה), והשני שוכב (בקומת הקרקע).
מוזיאון שנחאי, המוזיאון המצוין, והטוב ביותר בסין, כולל על פני שלוש קומות שבע מחלקות של ברונזה, פיסול, קרמיקה, מטבעות, ג'ייד, ריהוט וגלריה למיעוטים, נמצא בקצהו של פארק רנמין (פארק העם, שהוא מופת למה שגן סיני חדש יכול להיות). הבניין שנפתח לקהל ב-1996 נראה קצת כמו "דינג", כלי ברונזה עגול על שלוש רגליים, ששימש בטקסים, לבישול וכסמל מעמד. הגג הטבעתי על עמודים מרובעים מזכיר מכל מקום את העיקרון הסיני העתיק "שמיים עגולים, ארץ מרובעת".
התצוגה מודרנית, המוצגים מוארים היטב, ויש כיתוב מצויין בסינית ובאנגלית. בכניסה ניתן גם לשאול מכשיר שמע עם הסבר מפורט על כל מוצג. עובד בצורה פשוטה מקישים את מספר האגף ומקבלים הסבר מצויין. בנוסף יש דפי הסבר מצויינים ותמציתיים.
המוזיאון לתכנון עירוני Shanghai Urban Planning Exhbition Center מוזיאון מרתק .
לאור השינויים ששנחאי עוברת מאוד מעניין לביקור. בקומת הקרקע מודל של שנחאי של בנייה עכשווית ובנייה עתידית. המבנים באפור הם מבנים שהיו קיימים בשנחאי לפני התחלת הבנייה המאסיבית. היתר, בלבן, הם כאלו שנוספו, למשל אזור פודונג, או כאלו המתוכננים לבנייה. הלבן תופש את רוב השטח.
הקומות המרתקות ביותר הן 3 – ו -4 של שנחאי בעתיד. יש מודל נוסף גדול ומפורט הרבה יותר וסרט ויזואלי מרהיב שהוא מסע אל העתיד הקרוב של שנחאי.
גן רנמין (גן העם) ומוזיאון מוקה Moca Shanghi
גן העם שהיה בעבר גן אפרורי ומוזנח עבר שדרוג והפך להיות גן מקסים, עם אגם קטן ובית קפה. הוא דוגמא טובה כיצד ישן וחדש יכולים להשתלב. בתחומי הגן קם מוזיאון מוקה (ומסעדה) שהוא מוזיאון של אמנות עכשווית.
התיאטרון הגדול של שנחאי Grand Theatre: בניין מרשים שנבנה על ידי הארכיטקטים שעשו את בית האופרה ברובע בסטיליה שבפריז. קירות שקופים, גג מדהים. שווה. יש גם סיורים במקום בני שעה.
אזור פודונג Pudong : עד 1949 האזור היה ידוע כ"צד הלא נכון של ההואנג-פו". ב-1990 הוכרז על האזור כ"אזור כלכלי מיוחד", החלטה שהביאה לפריחה העכשווית של שנחאי. מאזור חקלאי הוא הפך לאזור של גורדי שחקים, מסחר ובנקים. הבולט מכולם הוא מגדל הטלויזיה "פנינת המזרח" המתנשא לגובה של 457 מטרים. ניתן לעלות לתצפית מדהימה, מה שרוב הסינים המבקרים בשנחאי עושים למרות התור הארוך ולמרות העלות היחסית גבוהה. תצפית דומה ניתן לעשות מהקומה ה – 88 של בניין ג'ין-מאו jinmao .
בניין ג'ין-מאו jin mao הבניין ה- 4 בגובהו היום בעולם 420.5 מטר והנמצא באזור של פודונג הוא אחד מארבעת הבניינים הגבוהים בעולם, שלושה מהם נמצאים בדרום מזרח אסיה, מלבד ג'ין-מאו השניים האחרים הם בטאיפה ובקואלה לומפור. יש לו מבנה מעניין כמו של פגודה עדינה הנמתחת כלפי מעלה. לידו מוקם כיום בניין שיהיה גמור עד לתאריך תערוכת האקספו ב – 2010 והוא יעבור את כל השלושה. המעלית עולה ב – 45 שניות אל משטח התצפית בקומה ה – 88. בתוך המעלית יש מד גובה שנראה כמו מדחום כספית, רק בצבע אדום, ומראה את העלייה המהירה. ממרפסת התצפית כל אזור הפיתוח של פודונג על בנייניו הגבוהים נראה כמו משחק לגו. בניין ג'ין-מאו כולל בתוכו את מלון ומשרדי האייט שנחאי. מבט מעניין הוא מתוך המשטח אל החלל הפנימי העגול והמואר של המלון.
לראש הדף
אתרים יהודיים בשנחאי:
הרחובות העיקריים בגיטו של שנחאי ברובע הונג־קו היו ווארד, כיום דרך צ'אנג יאנג, וויסייד כיום דרך הושאן, באיקאל , כיום דרך הווי מינג, ושוסאן (צ'ו־שאן). בפארק האו שאן( Huo Shan) בהונגקו יש מצבה לזכר יהודי הגיטו שהוקמה עם ביקור יצחק רבין ב – 1994. הבית שנמצא בדיוק מול היציאה מן הפארק היה הבית בו פעל הג'וינט היהודי. יש שלט קטן משמאל. הוא בית טיפוסי משומר לאותה תקופה. הרחובות הסמוכים של מה שנותר מהגטו שווים סיור. כדאי לשים לב לדלתות הבתים שכן פה ושם עדיין נשאר בחלון הקטן סורג בצורה של מגן דויד. בדרך צ'אנג יאנג 111 אפשר לראות מבנה שנושא בחלקו העליון את התאריך 1903. זהו בית סוהר שהוקם על ידי הבריטים ב – 1903, היה בשימוש על ידי היפנים ולכן גם הופצץ ב – 1944 על ידי האמריקנים. 40 יהודים ו – 100 סינים נהרגו באותה הפצצה. המבנה משמש עדיין כבית סוהר.
בית הכנסת אוהל משה: דרך צ'אנג יאנג מס' 62 (לשעבר דרך ווארד) בהונקיו. הועבר לכאן ממשכן אחר ב־1927. היה בית־כנסת ליהודים רוסיים וגרמנים ומרכז הציונים הצעירים ובית"ר. משומר באופן חלקי. עד לפני כמה שנים שימש מחלקת בידוד של בית־חולים פסיכיאטרי. היום חזר להיות בית כנסת ומוזיאון ליהדות שנחאי. אם כי אין מוצגים חוץ מכמה ספרים וקטע קצר מתוך סרט דוקומנטרי שנקרא the port of last resort, סרט על יהודי שנחאי שנאסף מקטעי סרטים.
בית הכנסת אוהל רחל: שאן שי ביי לו (לשעבר דרך סיימור מס' 200) נבנה על־ידי סר יעקב סאסון (אביו של ויקטור) לזכר אשתו. שימרו את הבית. לא ניתן להיכנס אלא רק לראות מבחוץ. נפתח לשימוש דתי בפני הקהילה היהודית – ישראלית רק כמה פעמים בשנה כמו חנוכה ופסח.
לראש הדף
סביבות שנחאי:
ג'ו-ג'ואנג Zhouzhuang
במרחק שעתיים נסיעה, מדרום – מערב לשנחאי, נמצאת עיירת תעלה קטנה וסימפטית זאת. עד כה גילו אותה רק מעט תיירים מערביים. התיירים הסינים מציפים אותה בעיקר בסופי שבוע. הוקמו בה בתי מידות (וילות) רבים לאורך התעלות הקטנות המרשתות את העיר. לאורך התעלות ניטעו עצי צפצפה וגשרי אבן מקסימים חיברו את התעלות. כדאי ללכת ברגל בין הסמטאות ולסיים בשייט בסירה בתעלה. העיר משופעת בחנויות, מסעדות ומופעי רחוב.
אוכל:
יש הרבה מאוד מסעדות בעיר. בבישול נוסח שנחאי משתמשים ברוטב סויה ובסוכר, אבל לא מתבלים הרבה, וכמעט לא חריף. המנות הידועות הן תרנגולת "שיכורה" או "ראש אריה" , שאלו הם כדורי בשר חזיר עם כרוב, או דג מעושן, משתמשים הרבה בצלופחים וכמובן גם בחסילונים לרוב מטוגנים בחלבון ביצה.יש הרבה מאוד מסעדות מכל סוג. חלקן מודרניות בסגנון אירופאי שאפשר (סוף סוף) לאכול סלט הגון וחלק סיניות ידועות. יש גם מסעדות של מיעוטים כמו מונגוליות ואויגור שאהודות בעיקר על חובבי בשר כבש.
לראש הדף
קניות:
יש כמובן הכול. לישראלים מחפשי שוק הוא נמצא מתחת לתחנה האחרונה של המטרו באזור פודונג. אבל זה לא השווקים של בייג'ינג.
חיי לילה:
רובע שין-טיין-די Xin Tian DI רובע הבילויים הנמצא סמוך למה שהיה אזור החסות הצרפתי הוא למעשה רובע מומצא או ניתן לומר קונספט של כיצד צריך להיראות רובע בילויים. המבנים שבו משלבים ארכיטקטורה מערבית עם אלמנטים סיניים, וכנראה השתמשו גם באבנים מבתים קודמים.. בקצהו פארק קטן עם אגם מים. המקום שוקק חיים בכל שעות היממה, והחברה שבנתה אותו בונה היום עוד שין-טיין-די כדוגמתו בערים אחרות בסין.
לראש הדף
הופעות:
הקרקס של שנחאי: אחד המופעים הטובים ביותר בסין. הקרקס של פעם שכלל גם הופעות של בעלי חיים נעלם. מערביים לא אהבו אותו. גם האולם של פעם נהרס, זה שהיה מול פארק העם. היום זוהי קבוצה בהנהלה מערבית באולם חדש דמוי כדור. 70 דקות של אירוע בלתי פוסק של אקרובטיקה וטכניקות קרקס ומוסיקה שסיומו הוא בכניסה של 7 אופנוענים לכדור סגור.
.Shanghai Acrobatic
Address:2266 Gonghe Road shanghai
לראש הדף